Who cast that first fateful tomato that started the La Tomatina revolution? The reality is no one knows. Maybe it was an anti-Franco rebellion, or a carnival that got out of hand. According to the most popular version of the story, during the 1945 festival of Los Gigantes (a giant paper mâché puppet parade), locals were looking to stage a brawl to get some attention. They happened upon a vegetable cart nearby and started hurling ripe tomatoes. Innocent onlookers got involved until the scene escalated into a massive melee of flying fruit. The instigators had to repay the tomato vendors, but that didn't stop the recurrence of more tomato fights—and the birth of a new tradition.
Fearful of an unruly escalation, authorities enacted, relaxed, and then reinstated a series of bans in the 1950s. In 1951, locals who defied the law were imprisoned until public outcry called for their release. The most famous effrontery to the tomato bans happened in 1957 when proponents held a mock tomato funeral complete with a coffin and procession. After 1957, the local government decided to roll with the punches, set a few rules in place, and embraced the wacky tradition.
Though the tomatoes take center stage, a week of festivities lead up to the final showdown. It's a celebration of Buñol's patron saints, the Virgin Mary and St. Louis Bertrand, with street parades, music, and fireworks in joyous Spanish fashion. To build up your strength for the impending brawl, an epic paella is served on the eve of the battle, showcasing an iconic Valencian dish of rice, seafood, saffron, and olive oil.
Today, this unfettered festival has some measure of order. Organizers have gone so far as to cultivate a special variety of unpalatable tomatoes just for the annual event. Festivities kick off around 10 a.m. when participants race to grab a ham fixed atop a greasy pole. Onlookers hose the scramblers with water while singing and dancing in the streets. When the church bell strikes noon, trucks packed with tomatoes roll into town, while chants of "To-ma-te, to-ma-te!" reach a crescendo.
Then, with the firing of a water cannon, the main event begins. That's the green light for crushing and launching tomatoes in all-out attacks against fellow participants. Long distance tomato lobbers, point-blank assassins, and medium range hook shots. Whatever your technique, by the time it's over, you will look (and feel) quite different. Nearly an hour later, tomato-soaked bombers are left to play in a sea of squishy street salsa with little left resembling a tomato to be found. A second cannon shot signals the end of the battle. | מי השליך את העגבנייה הגורלית הראשונה שהתחילה את מהפכת "לה טומטינה"? אף אחד לא באמת יודע. אולי זה היה מרד אנטי – פרנקו, או קרנבל שיצא משליטה. לפי הגרסה הכי פופולרית של הסיפור, במהלך הפסטיבל של "לוס חיגנטס" (מצעד בובות ענק בנויות מעיסת נייר) ב-1945, כמה מקומיים חיפשו לביים קטטה כדי למשוך קצת תשומת לב. הם עברו ליד קרטון ירקות והתחילו לזרוק עגבניות רקובות. צופים תמימים נהיו מעורבים עד שהסצנה הפכה לבלגן של פירות מעופפים. המסיתים היו צריכים לשלם למוכרי העגבניות, אך זה לא עצר את החידוש של קרבות עגבניות נוספים – ואת הלידה של מסורת חדשה. בגלל חשש מהסלמה בלתי נשלטת, הסמכויות חקקו, הרפו וקבעו מחדש סדרה של איסורים בשנות ה-50. ב-1951, מקומיים שעברו על החוק נאסרו עד שקריאת הציבור ביקשה את שחרורם. קריאת התיגר החצופה והמפורסמת ביותר לאיסור על העגבניות התרחשה ב-1957, כאשר תומכים ערכו הלוויה מדומה לעגבניה, שכללה ארון ותהלוכה. אחרי 1957, השלטון המקומי החליט להשלים עם המצב על אף התנגדותו. הוא קבע מספר כללים ואימץ את המסורת המטורפת. למרות שהעגבניות תופסות במה מרכזית, שבוע של חגיגות מוביל לעימות המכריע. זאת חגיגת הקדושים של בוניול (הבתולה מרים ולואיס ברטרנד הקדוש) עם מצעדי רחוב, מוזיקה וזיקוקי דינור באופנה הספרדית העליזה. כדי לצבור כוחות לקראת העימות העומד להתרחש, פאייה אפית מוגשת למתחרים בערב הקרב, במופע ראווה של מנה אייקונית ולנסיאנית מורכבת מאורז, פירות ים, זעפרן ושמן זית. היום, פסטיבל חסר מעצורים זה, השיג מידה מסויימת של סדר. המארגנים הגיעו עד כדי כך רחוק, שהם פיתחו זן מיוחד של עגבניות שאינו מתאים לאכילה רק עבור האירוע השנתי. החגיגות מתחילות בסביבות 10 בבוקר כשהמשתתפים רצים כדי לתפוס נתח מרגל חזיר המונחת על מוט משומן. הצופים מרטיבים עם צינורות מים בזמן שהם שרים ורוקדים. כשפעמון הכנסייה מצלצל, משאיות עמוסות בעגבניות נכנסות לעיר בזמן שהקריאות ל-: "טו-מ-טה, טו-מ-טה" מתגברות. לאחר מכן, עם ירי מתותח מים, האירוע המרכזי מתחיל. זהו האור הירוק לריסוק וזריקה של עגבניות במתקפות חורמה נגד משתתפים אחרים: השלכת עגבניות מגובה רב, התנקשויות מטווח אפס ויריות מטווח בינוני. לא משנה מה היא הטכניקה שלך, בזמן שזה ייגמר, אתה תראה (ותרגיש) שונה במקצת. קרוב לשעה מאוחר יותר, מפציצים ספוגי עגבניות נותרים לשחק בים של רוטב רחוב מעוך עם מעט שנישאר היכול להזכיר עגבניה. יריית תותח שנייה, מסמנת את קץ הקרבות. |