Who cast that first fateful tomato that started the La Tomatina revolution? The reality is no one knows. Maybe it was an anti-Franco rebellion, or a carnival that got out of hand. According to the most popular version of the story, during the 1945 festival of Los Gigantes (a giant paper mâché puppet parade), locals were looking to stage a brawl to get some attention. They happened upon a vegetable cart nearby and started hurling ripe tomatoes. Innocent onlookers got involved until the scene escalated into a massive melee of flying fruit. The instigators had to repay the tomato vendors, but that didn't stop the recurrence of more tomato fights—and the birth of a new tradition.
Fearful of an unruly escalation, authorities enacted, relaxed, and then reinstated a series of bans in the 1950s. In 1951, locals who defied the law were imprisoned until public outcry called for their release. The most famous effrontery to the tomato bans happened in 1957 when proponents held a mock tomato funeral complete with a coffin and procession. After 1957, the local government decided to roll with the punches, set a few rules in place, and embraced the wacky tradition.
Though the tomatoes take center stage, a week of festivities lead up to the final showdown. It's a celebration of Buñol's patron saints, the Virgin Mary and St. Louis Bertrand, with street parades, music, and fireworks in joyous Spanish fashion. To build up your strength for the impending brawl, an epic paella is served on the eve of the battle, showcasing an iconic Valencian dish of rice, seafood, saffron, and olive oil.
Today, this unfettered festival has some measure of order. Organizers have gone so far as to cultivate a special variety of unpalatable tomatoes just for the annual event. Festivities kick off around 10 a.m. when participants race to grab a ham fixed atop a greasy pole. Onlookers hose the scramblers with water while singing and dancing in the streets. When the church bell strikes noon, trucks packed with tomatoes roll into town, while chants of "To-ma-te, to-ma-te!" reach a crescendo.
Then, with the firing of a water cannon, the main event begins. That's the green light for crushing and launching tomatoes in all-out attacks against fellow participants. Long distance tomato lobbers, point-blank assassins, and medium range hook shots. Whatever your technique, by the time it's over, you will look (and feel) quite different. Nearly an hour later, tomato-soaked bombers are left to play in a sea of squishy street salsa with little left resembling a tomato to be found. A second cannon shot signals the end of the battle. | מי הטיל את אותה עגבניה גורלית ראשונה שהחלה את מהפכת לה טומטינה? האמת היא שאיש אינו יודע. אולי הייתה זו התקוממות נגד שלטונו של הגנרליסימו פרנקו, או קרנבל שיצא מכלל שליטה. על פי הגרסה הפופולרית ביותר של הסיפור, במהלך חגיגות לוס חיגאנטס בשנת 1945 (תהלוכה עם בובות ענקיות מעיסת נייר), חבר'ה מקומיים חיפשו לפתוח בתגרה ולזכות במעט תשומת לב. הם נתקלו בקרבת מקום בעגלת עגבניות והתחילו להשליך עגבניות בשלות. צופים תמימים קפצו על ההזדמנות עד שהמקום הפך לתגרה ענקית של פירות מעופפים. מחוללי המהומה נאלצו לשלם לרוכלי העגבניות, אך הדבר לא מנע את קיומן של עוד מלחמות עגבניות - ואת לידתה של מסורת חדשה. מתוך חשש להסלמה ולאיבוד שליטה, הרשויות חוקקו סדרה של איסורים, ואז הירפו את הרסן, ולאחר מכן, בשנות ה-50 השיבו את האיסורים על כנם. בשנת 1951, תושבים מקומיים שהפרו את החוק נעצרו עד שמחאה ציבורית הביאה לשחרורם. עזות המצח המפורסמת ביותר בתגובה לאיסורי העגבניות הייתה בשנת 1957 כאשר חסידי הרעיון ערכו הלוויית דמה לעגבניה שכללה אפילו ארון מתים ותהלוכת אבל. לאחר 1957, החליטה הממשלה המקומית להרים את הכפפה, קבעה מספר חוקים ואימצה את המסורת המוזרה. למרות שהעגבניות הן לב האירוע, קודם להן שבוע של חגיגות שהן הפתיח להצגה המרכזית. זהו החג של הקדושים הפטרונים של העיר בוניול, הבתולה מריה וסנט לואיס בלטראן, הכולל תהלוכות רחוב, מוזיקה, זיקוקין דינור בסגנון ספרדי עליז. על מנת להתחזק לקראת ההתגוששות הקרבה, מגישים את הפאייה המיתולוגית בערב הקרב, שבמרכזה המנה האופיינית לולנסיה הכוללת אורז, פירות ים, זעפרן ושמן זית. כיום כבר ליש לפסטיבל הפרוע הזה מספר כללים. המארגנים לא חסכו מאמצים והינדסו זן מיוחד של עגבניה ממש לא טעימה במיוחד לכבוד האירוע השנתי. החגיגות יוצאות לדרך בסביבות השעה עשר בבוקר כאשר המשתתפים מקיימים תחרות שבה עליהם לחטוף נתח של בשר חזיר התקוע בראש עמוד מרוח בשמן. הצופים מתיזים סילוני מים על המתחרים תוך כדי שירה וריקודים ברחובות. כאשר פעמוני הכנסייה מצלצלים לשעת הצהריים, נכנסות לעיר בקול תרועה משאיות מלאות בעגבניות, ושירה אדירה בקצב ה-"טו-מה-טה, טו-מה-טה!" הולכת ומתגברת ומגיעה לשיא. לאחר מכן, לקול הרעם של תותח מים, מתחיל האירוע המרכזי. כאן ניתן האור הירוק לשיגור והפגזה של עגבניות בהתקפה רבתי על המשתתפים האחרים. מטילי עגבניות למרחק, מתנקשים מטווח אפס, וקליעות וו לטווח בינוני. לא חשוב באיזו טכניקה תשתמשו, כשמגיעים לסוף, אתם תיראו (ותרגישו) קצת אחרת. כמעט שעה מאוחר יותר, מפציצים ספוגי עגבניות ממשיכים לשחק ברחובות בים של רוטב עגבניות שבקושי מזכיר צורה של עגבנייה. רעם תותחים שני מציין את סוף הקרב. |