Who cast that first fateful tomato that started the La Tomatina revolution? The reality is no one knows. Maybe it was an anti-Franco rebellion, or a carnival that got out of hand. According to the most popular version of the story, during the 1945 festival of Los Gigantes (a giant paper mâché puppet parade), locals were looking to stage a brawl to get some attention. They happened upon a vegetable cart nearby and started hurling ripe tomatoes. Innocent onlookers got involved until the scene escalated into a massive melee of flying fruit. The instigators had to repay the tomato vendors, but that didn't stop the recurrence of more tomato fights—and the birth of a new tradition.
Fearful of an unruly escalation, authorities enacted, relaxed, and then reinstated a series of bans in the 1950s. In 1951, locals who defied the law were imprisoned until public outcry called for their release. The most famous effrontery to the tomato bans happened in 1957 when proponents held a mock tomato funeral complete with a coffin and procession. After 1957, the local government decided to roll with the punches, set a few rules in place, and embraced the wacky tradition.
Though the tomatoes take center stage, a week of festivities lead up to the final showdown. It's a celebration of Buñol's patron saints, the Virgin Mary and St. Louis Bertrand, with street parades, music, and fireworks in joyous Spanish fashion. To build up your strength for the impending brawl, an epic paella is served on the eve of the battle, showcasing an iconic Valencian dish of rice, seafood, saffron, and olive oil.
Today, this unfettered festival has some measure of order. Organizers have gone so far as to cultivate a special variety of unpalatable tomatoes just for the annual event. Festivities kick off around 10 a.m. when participants race to grab a ham fixed atop a greasy pole. Onlookers hose the scramblers with water while singing and dancing in the streets. When the church bell strikes noon, trucks packed with tomatoes roll into town, while chants of "To-ma-te, to-ma-te!" reach a crescendo.
Then, with the firing of a water cannon, the main event begins. That's the green light for crushing and launching tomatoes in all-out attacks against fellow participants. Long distance tomato lobbers, point-blank assassins, and medium range hook shots. Whatever your technique, by the time it's over, you will look (and feel) quite different. Nearly an hour later, tomato-soaked bombers are left to play in a sea of squishy street salsa with little left resembling a tomato to be found. A second cannon shot signals the end of the battle. | מי השליך את אותה עגבנייה גורלית ראשונה שהחלה את מהפכת 'לה טומטינה'? האמת? אף אחד לא יודע. אולי היה זה מורד שהתנגד לשלטונו של פרנקו, או קרנבל שיצא מכלל שליטה. על פי האמונה הרווחת, בשנת 1945, במהלך פסטיבל לוס גיגנטס (מצעד של בובות ענקיות העשויות מנייר), המקומיים ניסו לביים קטטה כדי למשוך תשומת לב. הם נתקלו בעגלת ירקות סמוכה והחלו להשליך זה על זה עגבניות בשלות. עוברי אורח תמימים נקלעו למהומה וכל האירוע הפך לתגרה המונית עם פירות שעפים לכל עבר. יוזמי הקטטה נאלצו לשלם למוכרי העגבניות, אך זה לא מנע מקרבות עגבניות נוספים להיווצר – וממסורת חדשה להיוולד. מחשש שהמצב יסלים ויצא מכלל שליטה, הרשויות חוקקו, ביטלו ואז השיבו על כנם סדרת איסורים בשנות ה-50. בשנת 1951, כמה מקומיים אשר הפרו את החוק נכלאו עד שקמה זעקה ציבורית שקראה לשחרורם. המחאה המפורסמת ביותר כנגד איסורי העגבניות אירעה בשנת 1957, כאשר התומכים ערכו הלוויה מדומה לעגבנייה, כולל ארון מתים ותהלוכה. אחרי 1957 הממשלה המקומית החליטה להתמודד עם הביקורת הציבורית, חוקקה מספר חוקים ואימצה את המסורת המוזרה לחיקה. על אף שהעגבניות הן אלה שבלב העניינים, נערך שבוע שלם של חגיגות עד למופע הסיום המרכזי. זוהי חגיגה למען הפטרונים הקדושים של בוניול, מריה הבתולה וסנט לואיס ברנרד, הכוללת תהלוכות רחוב, מוסיקה וזיקוקים ברוח המסורת הספרדית החגיגית. כדי לצבור כוח לקראת הקטטה העתידה לבוא, בערב הקרב מוגשת פאייה אפית, המציגה לראווה את המנה המזוהה עם ולנסיה – אורז, פירות ים, זעפרן ושמן זית. כיום, לפסטיבל החופשי הזה יש כמה תקנות לשמירה על הסדר. המארגנים אף הרחיקו לכת עד כדי גידול זנים מיוחדים של עגבניות שאינן מיועדות למאכל, אלא רק לאירוע השנתי. החגיגות מתחילות בסביבות השעה 10:00 בבוקר כאשר המשתתפים מתחרים ביניהם בניסיון להגיע לבשר חזיר התלוי על עמוד גבוה ושמנוני. עוברי האורח שוטפים בצינור מים את המשתתפים הנאבקים תוך שירה וריקוד ברחובות. כשפעמוני הכנסייה מצלצלים ב-12:00 בצהריים, משאיות עמוסות בעגבניות נכנסות אל העייר לקול קריאות הולכות וגוברות של "טו-מא-טה, טו-מא-טה!". אז, תותח מים יורה ונותן את אות הפתיחה לאירוע המרכזי. זהו האור הירוק לשיגור ומחיצת העגבניות במתקפה כוללת נגד שאר המשתתפים. זריקת עגבניות למרחק, התנקשויות מטווח אפס או זריקות קשתיות מטווח בינוני: לא משנה באיזו שיטה תשתמשו, כשכל זה ייגמר תיראו (ותרגישו) קצת אחרת. קרוב לשעה אחר כך, המפציצים ספוגי העגבניות נותרים לשחק בים של סלסת רחוב מעוכה כשבקושי ניתן למצוא דבר המזכיר עגבנייה, ויריית תותח שנייה מסמנת את סוף הקרב. |