Who cast that first fateful tomato that started the La Tomatina revolution? The reality is no one knows. Maybe it was an anti-Franco rebellion, or a carnival that got out of hand. According to the most popular version of the story, during the 1945 festival of Los Gigantes (a giant paper mâché puppet parade), locals were looking to stage a brawl to get some attention. They happened upon a vegetable cart nearby and started hurling ripe tomatoes. Innocent onlookers got involved until the scene escalated into a massive melee of flying fruit. The instigators had to repay the tomato vendors, but that didn't stop the recurrence of more tomato fights—and the birth of a new tradition.
Fearful of an unruly escalation, authorities enacted, relaxed, and then reinstated a series of bans in the 1950s. In 1951, locals who defied the law were imprisoned until public outcry called for their release. The most famous effrontery to the tomato bans happened in 1957 when proponents held a mock tomato funeral complete with a coffin and procession. After 1957, the local government decided to roll with the punches, set a few rules in place, and embraced the wacky tradition.
Though the tomatoes take center stage, a week of festivities lead up to the final showdown. It's a celebration of Buñol's patron saints, the Virgin Mary and St. Louis Bertrand, with street parades, music, and fireworks in joyous Spanish fashion. To build up your strength for the impending brawl, an epic paella is served on the eve of the battle, showcasing an iconic Valencian dish of rice, seafood, saffron, and olive oil.
Today, this unfettered festival has some measure of order. Organizers have gone so far as to cultivate a special variety of unpalatable tomatoes just for the annual event. Festivities kick off around 10 a.m. when participants race to grab a ham fixed atop a greasy pole. Onlookers hose the scramblers with water while singing and dancing in the streets. When the church bell strikes noon, trucks packed with tomatoes roll into town, while chants of "To-ma-te, to-ma-te!" reach a crescendo.
Then, with the firing of a water cannon, the main event begins. That's the green light for crushing and launching tomatoes in all-out attacks against fellow participants. Long distance tomato lobbers, point-blank assassins, and medium range hook shots. Whatever your technique, by the time it's over, you will look (and feel) quite different. Nearly an hour later, tomato-soaked bombers are left to play in a sea of squishy street salsa with little left resembling a tomato to be found. A second cannon shot signals the end of the battle. | מי זרק את העגבניה הגורלית הראשונה שהתחילה את מרד ה"לה טומטינה"? האמת היא שאף אחד אינו יודע. אולי זה היה מרד אנטי-פרנקיסטי, או שמא היה זה קרניבל שיצא מכלל שליטה. לפי הגירסה הכי פופולרית של הסיפור, במהלך חגיגות ה"לוס גיגנטס" (מצעד בובות מעיסת נייר ענק) ב-1945, מקומיים רצו לביים מריבה כדי לזכות בקצת תשומת לב. הם נתקלו בעגלת ירקות סמוכה והחלו לזרוק עגבניות בשלות. צופים תמימים גם השתתפו עד שהמצב הסלים לכדי תגרה מאסיבית של פירות עפים. יוזמי המריבה שילמו למוכרי העגבניות, אבל זה לא עצר ממריבות עגבניות נוספות - ולידתה של מסורת חדשה. מתוך פחד מהסלמה פרועה, הרשויות חוקקו, רופפו, ואז החזירו למעמדם שורת איסורים בשנות החמישים. בשנת 1951, מקומיים שעברו על החוק נכלאו עד שסערה ציבורית קראה לשיחרורם. החוצפה הכי גדולה לאיסורי העגבניות קרתה ב-1957 כשתומכים קיימו הלוויית עגבניות מדומה, כולל ארון קבורה ותהלוכה. אחרי 1957, הממשלה המקומית החליטה להיכנע לביקורת, קבעה כמה תקנות, ואימצה את המסורת המטורפת. אף על פי שהעגבניות נמצאות במרכז העניינים, שבוע של חגיגות מתקיימת לפני העימות הסופי. זוהי חגיגה של הקדושים הפטרונים של בוניול, מארי הבתולה, והקדוש לואיס ברטרנד, עם מצעדים ברחובות, מוזיקה, ומופעי דינור באופנה הספרדית. בכדי להכין את החוזק שלך לתגרה המתקרבת, פאייה אפית מוגשת בערב המריבה, שמראה לראווה תבשיל איקוני ולנציאני של אורז, פירות ים, זעפרן, ושמן זית. כיום, יש קצת סדר לחגיגה הבלתי מוגבלת הזאת. מארגנים הרחיקו לכת עד כדי עיבוד זן עגבניות מיוחד שהוא קשה לעיכול רק בשביל החגיגה השנתית הזאת. חגיגות מתחילות בערך בשעה 10 בבוקר כשהמשתתפים מתחרים לתפוס נקניק שקבוע על עמוד משומן. צופים מרססים את המשתתפים במים תוך כדי שהם שרים ורוקדים ברחובות. כשפעמון הכנסייה מצלצל להודיע על שעת חצות, משאיות מלאות בעגבניות מתחילות להיכנס לעיר, כשקריאות "ע-ג-ב-נ-י-ה ע-ג-ב-נ-י-ה!" מגיעות לשיאם. או אז, עם ירי זרנוק מים, האירוע המרכזי מתחיל. זהו האור הירוק למעוך ולזרוק עגבניות במתקפת חורמה נגד משתתפים עמיתים. זורקי עגבניות למרחק רחוק, מתנקשים מטווח אפס, והשלחות מטווח בינוני. יהיה מה שיהיה הטכניקה שלך, כשהחגיגה מסתיימת, אתה תיראה (ותרגיש) לגמרי אחרת. בערך שעה לאחר מכן, מפציצים ספוגי עגבניות נשארים לשחק בים של סלסה מעוך בלי שום דבר שנראה כמו עגבניה לרפואה. יריה שנייה של הזרנוק מסמל את סיום המריבה. |